גלי יקרה
אני לא צריכה לספר לך איך זה מרגיש כשיום אחד את מקבלת את הבשורה המרה הזאת, ובשנייה אחת העולם מתחלק כבהינף סכין לשניים: החיים שהיו לך לפני שקיבלת את הבשורה, והחיים שאחרי ואז ניתנת יריית הפתיחה למחול שדים של ריצה מטורפת אחרי רופאים, ביקורים אינסופיים בבית החולים שעות מרתוניות של חיפוש אחר מידע באינטרנט, עצירת שיגרת החיים התמודדות עם תגובות של אנשים מסביבך שלא תמיד יודעים איזו השפעה יש למילים שהם אומרים ועצות משכנים ללכת לקוסמים ומכשפים או למרפאים בעשבים והכל הופך למעין מערבולת חשוכה מפחידה ומאוד מבלבלת במקרים שבהם שאת לגמרי לבד ואין משפחה תומכת מסביב, כמו שהיה במקרה שלי הכל הרבה הרבה יותר מפחיד וגרוע וההרגשה היא של טביעה בים של יגון, חרדה, כעס והרבה אינפורמציה, שבחלק מהמקרים אינה מדויקת ומלחמות בתחנות רוח עד שבסופו של דבר מגיעים לרופא שהוא גם בן אדם שמדבר אליך בגובה העיניים ולא בהתנשאות, ושהוא גם איש מקצוע שאפשר לסמוך עליו ואת כל המסע המסויט הזה החולה עושה כשברגע רגשות מאוד חזקים של אימת מוות, בגלל המילה ההיא: סרטן
כשפגשתי אותך כל הסחרחורת הזאת עצרה וזאת הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שמישהו באמת מקשיב לי ומבין לעומק על מה אני מדברת השיחה איתך, ולאחר מכן הליווי שהענקת לי לא היה מנוכר הצלחת ליצור קירבה של חברה קרובה שבאמת איכפת לה מה עובר אלי מפני שגם את עברת את הסערה החשוכה הזאת ואת יודעת מצד אחד בדיוק על מה אני מדברת
ומצד שני יש לך את הרציונל והידע כדי לעזור להזיז דברים במסע הלא קל הזה הדבר היחיד שמצער אותי הוא שלא נפגשתי איתך הרבה הרבה קודם.
אני מאחלת לך שתעזרי לעוד הרבה אנשים לעבור את המסע הזה בצורה האנושית והטובה ביותר כפי שעזרת לי.
ברגשי תודה עמוקים ואיחולי בריאות טובה לכולנו
מיכל